הכל ישוב אל המצולות זולת הקצף הלבן . נרות הלילה דעכו . הידידות האהבה הנעורים שבאו פתע אל סופם ( " החול יזכור " , נתן יונתן ) הגענו לנקודת ההתבגרות של הנער , הן הפרטי והן הקולקטיבי , וכאן עומד הנער שבתוך כל אחד מאיתנו ושואל את עצמו : האם יש לי דרך להיות רציונלי והגיוני ? האם יש דרך לבנות תפיסות עולם ערכיות וגם עובדתיות באופן שיש לו ביסוס פילוסופי , או שמא עלי לראות את כל תפיסותי וערכי כאימוץ שרירותי של רעיונות שפשוט טבועים בי ולהפוך לספקן ? ואולי עלי לבחור באופציה הפונדמנטליסטית , כלומר לחפש מקורות אלטרנטיביים לוודאות המיוחלת ? נזכיר שוב שלא מדובר רק בשאלות פילוסופיות , כמו מה הבסיס לאמון שלי במי שאומר לי מה השעה או מורה לי את הדרך , ובכלל מה הבסיס לכל תובנות היומיום שלי , אלא מדובר בשאלה שיש לה חשיבות גדולה גם בעולם הריאלי . במבוא כבר ראינו שחוסר היכולת להיאבק בפונדמנטליזם מבלי לגלוש לספקנות בא לידי ביטוי חריף מאוד בעולם הפוליטי והתרבותי שלנו . הדברים מתחדדים כשאנחנו מגיעים לחוקי המדע , ועוד יותר לערכים שלנו . עד כמה נדרוש מעצמנו להקריב ולשלם מחירים על עמדות שלדעתנו אין להן שום בסיס ? ...
אל הספר