ערב שישי . תשעה במארס . 2012 אל שולחננו מסובין אורחים חשובים שכיבדו את משפחתי בנוכחותם . אני מברך על הכוס המלאה , " בורא פרי הגפן ... " הטלפון רוטט בכיסי . אני מתעלם וממשיך בברכות . " המוציא לחם מן הארץ ... " הטלפון לא מפסיק לרטוט . אני ממשיך להתעלם . אני חייב לסיים את הקידוש . " אשת חייל מי ימצא ורחוק ... " ברור לי שמדובר במקרה שמחייב טיפול אחרת אף בר דעת לא יפריע את מנוחתי בערב שישי . עם סיום הקידוש אני פורש לחדר הילדים ומביט בטלפון . מספר חסוי . אני שב אל משפחתי . לפני שאני מגיע חזרה לשולחן הקידוש הטלפון רוטט שוב בכיסי . אני שולף אותו מהכיס ושב לחדר הילדים . " הגעתי אל הקונסול של ישראל ? " שואל הקול מעבר לקו . " כן . אתה יכול לקרוא לי אלי . עם מי יש לי הכבוד ? " " ערן ... קוראים לי ערן ... אני מתקשר מקופנגן ... " משיב הבחור וההתרגשות הרבה ניכרת בקולו . " אני מצטער על ההפרעה אבל אני .... " דממה השתררה . " ערן ... ערן ... אתה על הקו ? " " כן . סליחה . אני פשוט מתנשם . רצתי כל הדרך לטלפון . אין לנו כאן קליטה סלולרית . " " קח את הזמן להירגע ותספר לי מדוע התקשרת . " " מסתובב פה סיפור על ...
אל הספר