הצעות חוק להנהגת נישואין אזרחיים בישראל וביטול המונופול האורתודוקסי הועלו כבר בשנות החמישים על ידי חברי כנסת חילונים , אבל התמיכה הציבורית המוגבלת והמחויבות של המפלגות הגדולות לסטאטוס קוו לא הותירה ליוזמים סיכוי מעשי . השינויים הדמוגרפיים והפוליטיים , העניין הגובר בנישואין אזרחיים והאנרגיות המחודשות של יזמים חילונים בשנות התשעים , לעומת זאת , אותתו על אפשרות לשינוי . המספר הגדול של מהגרי חבר העמים שלא הוכרו כיהודים ובשל כך נדרשו להתחתן מחוץ לגבולות המדינה היה משמעותי במיוחד . בניגוד לישראלים חילונים , שעבורם הנישואין האזרחיים היו בגדר העדפה , לעתים בעלת משמעות אידיאולוגית , עבור המהגרים החתונה בחוץ לארץ הייתה כורח . התמיכה החילונית המוגבלת בנישואין אזרחיים קיבלה תנופה חדשה בזכות האמפתיה הציבורית כלפי מצוקת המהגרים והשותפות הפוטנציאלית עם המפלגות המייצגות אותם . המציאות של מאות אלפי יהודים בספק או לא יהודים שהוגדרו כמנועי חיתון , יחד עם אופייה החילוני של ההגירה , עשויה הייתה להפוך את המהגרים לפעילים נמרצים לשינוי הסטאטוס קוו . בסקר שנערך בשנת 1996 בידי עמותת העולים ישראלי חופשי נמצא כי ...
אל הספר