על פי הסעיף בחוק החינוך הפדרלי , שעליו ניטש הפולמוס , רשאים היו , כאמור , כוהני כל הדתות ללמד את התלמידים בני דתם שיעורי דת םיוחדים בתוך תחומי בית הספר הממלכתי . אולם מאז פירוק רשת החינוך האינטגרלית כמושכות לא ניסה הציבור היהודי להסתייע כהיתר זה כדי לחנך את בניו . עובדה זו היתה קשורה בוודאי באופיר החילוני המובהק של רוב הציבור היהודי ; במעמדם הנחות של הרבנים ו " כלי הקודש" המועטים ששירתו כשנות העשרים והשלושים את יהדות ארגנטינה , ובהעדר ארגון קהילתי מרכזי ומבוסס שיציב את בעיית החינוך במקום גככד יותר בסדר העדיפויות שלי - צורכי החינוך הדתי היו אמורים לבוא על סיפוקם במסגרות חינוך זעירות של " תלמודי תורה ' / שהקימו קבוצות של יזמים מקומיים ושנסתנפו , לאחר הקם . תם , לארגון המרכזי הרופף של " קורסים דתיים " ( , ( cursos iososrelig פעולה אחרת - מתקדמת יותר - היתה זו של כתי - ספר חילוניים , שנוסדו על רקע אידיאולוגי ופוליטי מובהק ואשר היו מפוצלים לזרמים שנתאפיינו גם במידת הסתייגותם מן הדת או עריברתם לה , אופיו החילוני של בית הספר הממלכתי היה בעיני המשכילים שכציכרר היהודי אחד מסמלי הדמוקרטיה והפלור...
אל הספר