אחת הסוגיות המרכזיות שבה התחבט הממשל הישראלי בהקשר של שלטונו בגדה המערבית הייתה : האם לאפשר הפצת עיתונות מקומית חופשית בקרב אוכלוסייה החיה בשטח כבוש ? הדילמה הייתה ברורה : מחד , מתן היתר לעיתונות הפלסטינית המקומית לפעול עלול היה להתפרש על ידי הציבור המקומי והנהגתו בצורה לא נכונה – כהיתר להסתה של תושבי הגדה המערבית ומזרח ירושלים . מאידך , לממשל הישראלי היה אינטרס עליון להציג עוד מרכיב חשוב של נאורות ופתיחות דווקא בשטח הכבוש , ולהפגין זאת במיוחד כלפי אומות העולם והמוסדות הבינלאומיים . לאש " ף ובעיקר לפת "ח היה עניין רב בהפצה מחדש של העיתונים שנטו לתמוך בהם , שכן אלה היו אמורים לשמש להם שופרות תעמולה וכלים להעברת המסרים להמונים , בתוקף היות העיתונים כלי פוליטי . לאש " ף זו הייתה אמורה להיות הצלה של ממש , שכן בעידן שבו הטלוויזיה עדיין לא פעלה , הוא היה יכול להיחשף לציבור רק באמצעות הרדיו ובאמצעות התקשורת הפלסטינית הכתובה , העיתונות . ב 11 ביולי ' 67 פרסם האלוף עוזי נרקיס , כמפקד כוחות צה " ל בגדה המערבית , את צו מס ' – 50 " צו בדבר הבאת עיתונים והפצתם " . ב 4 בספטמבר ' 67 פורסם תיקון מס ...
אל הספר