על פי מודל האבל הפסיכודינמי שהגה פרויד , האבל הוא תהליך , וסופו של התהליך אמור להיות השלמה והתגברות על הרגשות הקשים שהתעוררו במהלך האבל . השלמה , כאמור בפתח פרק זה , היא גם השלב האחרון במודל שבנתה אליזבת קובלר רוס . כפי שצוין לעיל , איננו מוצאים במקרא מודל שלם של תהליך האבל לשלביו . עם זאת , שתי דמויות מקראיות הגיבו בהשלמה , דווקא בתגובה ראשונית ( ולא בסיומו של תהליך ) , אל מול אבדן בן או בנים - דוד ואיוב . לעומת הדיכאון שבו קיבל דוד את הידיעה על מות אבשלום , התמודדותו עם אבדן קודם של בן - התינוק שנולד בעקבות יחסיו האסורים עם בת שבע - ביטאה השלמה . כשנודע לדוד על מות הבן , פסק באחת מכל מנהגי האבלות שנהג בעת מחלת הילד , שאותם יש להבין כאבל לשם בקשה ( , ( petitionary mourning ולא כאבל על מת . לעבדיו , שתמהו על התנהגותו , סיפק הסבר רציונלי : " בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני ( קרי : וחנני ) ה ' וחי הילד . ועתה מת , למה זה אני צם ? האוכל להשיבו עוד ? אני הלך ֹ אליו והוא לא ישוב אלי " ( שמ " ב יב , כב – כג ) . השלמה מצויה גם בתגובתו של איוב על מות שבעת בניו ושלוש בנותיו ביום ...
אל הספר