הזכרתי לעיל את אבלם של בני יעקב , ובייחוד אבלו של יוסף , עם מותו של האב , יעקב . אולם בשל מעמדו המיוחד של יוסף , התאבלו על יעקב לא רק בניו ומשפחתו הקרובה . התחושה המתעוררת היא כי מצרים כולה הייתה שותפה לאבל על יעקב , כפי שעולה מן הכתוב " ויבכו א ֹ תו מצרים שבעים יום " ( בר ' נ , ג ) . רושם זה עולה גם מן הפסוקים בהמשך , המתארים כיצד יוסף עלה לקבור את אביו בכנען כשהוא מלווה לא רק ב " כל בית יוסף ואחיו ובית אביו " ( פס ' ח ) אלא גם ב " כל עבדי פרעה זקני ביתו וכל זקני ארץ מצרים " ( פס ' ז ) . הרושם מתחדד מתיאור הרכב והפרשים העולים עמו ומן הציון " ויהי המחנה כבד מא ֹ ד " ( פס ' ט ) , ובייחוד מתיאור התרשמות יושבי הארץ הכנענים מהמספד הכבד שעשה יוסף ליעקב בגורן האטד : " וירא יושב הארץ הכנעני את האבל בג ֹ רן האטד ויאמרו : אבל כבד זה למצרים . על כן קרא שמה אבל מצרים אשר בעבר הירדן" ( פס ' יא ) .
אל הספר