בשלושה מקרים במקרא נכלל הצום במנהגי אבלות על מת , אך נראה שלא בכל מקרה ומקרה נהגו צום . על אנשי יבש גלעד מסופר כי צמו משך שבעה ימים לאחר שקברו את גופות שאול ובניו ( שמ " א לא , יג ) . אזכור הצום הממושך ותיאור הסתכנותם למען שאול ובניו נועדו בוודאי להדגיש את הכבוד שרחשו לשאול ואת הכרת התודה שלהם כלפיו , על שהצילם מיד נחש העמוני ( שמ " א יא ) . גם דוד ואנשיו צמו לשמע הבשורה על המפלה בהר הגלבוע , ריבוי החללים מעם ישראל ומות שאול ויהונתן , אלא שהצום במקרה זה נמשך עד הערב ( שמ " ב א , יב ) . דוד צם עד הערב גם בעקבות רצח אבנר בידי יואב ( שמ " ב ג , לה ) . בשלושת המקרים הללו מדובר באבל פומבי על אישיות ציבורית , ולא באבל פרטי על בן משפחה . אולם בספר יהודית מוזכר צום ממושך של יהודית , שהיה חלק מאבלה הפרטי על אישה . אבלה נמשך שלוש שנים וארבעה חודשים , למעט ערבי שבתות , שבתות , ערבי ראשי חודשים , ראשי חודשים וימי חג ומועד ( ספר יהודית ח , ו [ עמ ' . [( 132 לולא החלטתה לפתות את הולופרנס ולהמיתו כדי להושיע את עמה , הייתה בוודאי ממשיכה במנהגי האבלות שנקטה . צום נהג גם בקרב עמים אחרים . תוש ְ רתה מלך ...
אל הספר