בספרה על מות אמה , הנושא את השם האירוני " מוות קל מאוד " , כתבה הפילוסופית הצרפתייה סימון דה בובואר : " אין מוות טבעי : דבר מכל מה שקורה לאדם , לעולם אינו טבעי כיוון שנוכחותו מציבה את העולם בסימן שאלה . כל בני האדם בני תמותה : אך לגבי כל אדם מותו שלו , ואפילו הוא יודעו ומסכים לו , זו תאונה , אלימות שאין לה צידוק " . תפיסה דומה הביעה יונה וולך סמוך למותה : " החיים של כולנו הם כישלון כלפי הנצח . המוות הוא אקסידנט . הוא לא צריך בכלל לקרות . זו טרגדיה נוראה " . תרבויות פרימיטיביות רבות אכן מתייחסות לכל מוות , אפילו כזה שאנו מגדירים כמוות מזקנה , כאל דבר לא טבעי , בדרך כלל תוצאה של כישוף , אך לעתים כנובע מפגיעת רוחות רעות . לעומת זאת , המקרא מתייחס אל מוות בעתו כאל דבר טבעי . " עת ללדת ועת למות " ( קה ' ג , ב ) , ומוות בעת המתאימה מוצג לעתים כברכה , כפי שניתן ללמוד מהצירוף " בשיבה טובה " ( בר ' טו , טו ; כה , ח ; שופ ' ח , לב ; דה " א כט , כח ) , או מהתפיסה שניתן למות ולהיקבר " בשלום " ( בר' טו , טו ; מל " א ב , ו ; מל " ב כב , כ ) . תיאורו של יעקב כמי שאסף רגליו וגווע כשצאצאיו לצדו ( בר ' ...
אל הספר