גישות של רבנים בימי־הביניים לנטילת תרופות לא כשרות

שאלת הגבול בין עמידה במגבלות החוק ההלכתי או דחייתו לטובת טיפול בחולי כלשהו נתונה לשיקולים שונים , כגון מצב החולה , אופי התרופה , האפשרות למצוא לה תחליפים ועוד . בפרק המבוא הצגתי את הגישה העקרונית שניסח הרמב " ם , שלפיה נהגו חכמים רבים , שבמקרה של מחלה מסוכנת מותר להשתמש בתרופות אסורות , אף בדרך ההנאה הרגילה שלהם . ברם , כאשר לא נשקפת סכנה לחיי החולה – מותר להשתמש בהן אם אין הנאה מהתרופה . גישה מחמירה בעניין מציג רבי שמשון מורפורגו ( אנקונה , , ( 1 ›› 9 – 1680 לפיה יש להימנע מהמלצה על תרופה שאינה כשרה , כאשר אפשר למצוא לה תחליף ( למעט במקרה שזוהי תרופה ידועה כטובה ומועילה ) . מורפורגו מצהיר כי על פי עיקרון זה הוא פעל כאשר נדרש להעניק טיפול רפואי לחולים שמקובל היה לטפל בהם בתרופה אנימלית אסורה . וכך הוא כותב : כרתי אתי ברית מיום עמדי על מלאכת הרפואה שלא לצות לחולים מדברים האסורים כי חוששני לי ולהם מחטאת כי יודע אני שבכל החוליים המתרגשים ובאים אין גם א ' [ חד ] שרפואותו תלויה ברפואה אחת … אדרבא מצאתי ראיתי בכל ספרי הרופאים שבכל א ' [ חד ] וא ' [ חד ] מהן תקן ותכן בכל חולי וחולי רפואות רבו...  אל הספר