שילוח האם

אחרי שעמדנו על הזדהותו הסמויה של אלישע עם בן עזאי , עלינו לוודא שמחאתו אכן מתמקדת בנושא הקרבת הבן . לשם כך נשוב לסיפור מותם של בני אהרן , כפי שהמדרש בויקרא רבה מבהיר אותו על ידי משל : מעשה באחד מגדולי כבול שהיה משיא את בנו < ועשה סעודה ומשתה לחכמים > . משאכלו ושתו והטיבו את לבם , אמר לבנו : עלה והביא לנו חבית של יין אחד מן העלייה . כיון שעלה הכישו נחש ומת . המתין לו לירד ולא ירד . אמר : אני עולה ורואה מה טיבו של בני . עלה ומצאו שהכישו נחש ומת ומוטל בין החביות . המתין עד שגמרו סעודתן . אמר להם : רבותי , לא לברך את בני ברכת הוא מוצא היגיון בנוסח הבבלי ונוטה לאמצו כנוסח המקורי של הסיפור . להסבר אחר ראה גושן גוטשטיין , החוטא וחולה השכחה , עמ׳ . 61 – 60 28 כתובות עב ע״א ; שבת לב ע״ב . 29 על הקרבה בין השניים מעיד עוד מאמר המזכיר את האש המלהטת סביב בן עזאי ( ויק״ר טז , ד – ה ) . מתמונה זו עובר בעל המאמר אל הרשע שאינו ראוי לעסוק בתורה , כשברקע הפסוקים : ׳ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי׳ ( תהלים נ , טז ) , ׳אל תתן את פיך לחטיא את בשרך׳ ( קהלת ה , ה ) . בפרק ז חשפנו את הקשר – המושתת בין השאר על ...  אל הספר