התפיסה שמדגימה תחילה בת כלבא שבוע ניתנת לאפיון מזווית אחרת , והיא ההפרדה בין שני דימויים של האישה : מצד אחד האישה הצנועה הכנועה , העומדת כולה לשירות הגבר הלומד , ומנגד , האישה המפתה שאליה נמשך היצר . התפנית בסיפור ר׳ עקיבא מלמדת שיש תיקון לאותו מצב של ניכור , והוא מהלך אינטגרטיבי שבו הממד האסתטי ארוטי אינו נדחק מחוץ לזוגיות אלא משולב בתוכה . על סכנת הפיצול האורבת לאישה מורים שני סיפורים המובאים ליד סיפורו של ר׳ עקיבא ועוסקים גם הם בחזרת הבעל מלימודו אחרי תקופה ארוכה של היעדר : כשתלמיד חכם אחד שב לביתו מוקדם יותר מכפי שסוכם ואביו מקבל את פניו בכעס , ממחישים דברי האב את המבט הדואלי על האישה , המצטיירת בו בזמן כיונה תמה וכזונה : ׳אמר לו : זונתך נזכרת , ויש אומרים , אמר לו : יונתך נזכרת׳ . כשתלמיד חכם אחר שב לביתו כעבור שנים , אשתו נעשית עקרה ובתוך כך עולה שוב הדיכוטומיה בין האישה המהוגנת והזונה : ׳אמר רבי : מה נעשה ? נגרשנה , יאמרו : ענייה זו ציפתה לשווא , ישא אישה אחרת , יאמרו : זו אשתו וזו זונתו , ביקש עליה רחמים ונרפאה׳ . בחלוקה זו המדרש רואה תופעה מובהקת של שחיתות המייחדת את אנשי דור ...
אל הספר