לימוד תורה וארוס

גם ליד סיפורו של רשב״י מובא כזכור הפסוק ׳וידעת כי שלום אהלך ... ׳ , הנדרש שם על חזרת האדם לביתו בערב שבת . בפרק ו עמדנו על המשמעות האנטי קנאית של חזרה זו . בערב שבת נפרד האדם מחיי הפרישות של לימוד התורה ושב לעולם , על הנאותיו והמראות הנאים שבתוכו . מכאן האנלוגיה שבין היציאה לקראת השבת והיציאה לקראת האישה , כשהריטואל הנלווה – רחיצה , סיכה , החלפת הבגד – מהווה כעין הכנה למפגש המיוחל , אחרי תקופה של סבל או אבל . כך עם רות המתכוננת למפגש עם בועז ( ׳ורחצת וסכת ושמת שמלתך עליך׳ [ ג , ג ]) , וכך עם המנהג , הנסמך על אותו פסוק , להתעטף בבגד לקראת המפגש עם שבת הכלה . עוד ראינו שאין להפריד בין הכנה זו – של הכלה או לקראת הכלה – לבין הריקוד לפני הכלה , המסמן אף הוא את המפנה מעולם הלימוד אל החסד שבהתוודעות לנאה ( ׳כלה נאה וחסודה׳ ) . מפנה זה מקובל במיוחד על החכמים המעלים על נס את עשיית החסד . לדידם ראוי להפסיק את הלימוד בשביל הטיפול בכלה ( ׳בני [ ... ] עמדו והתעסקו בכלה ! ׳ , ׳רחצוה וסכוה וקשטוה ורקדו לפניה ! ׳ ) , התנהגות הנלמדת מן האל עצמו המקשט את חווה ככלה לקראת המפגש עם האדם . כלומר , לא פחות מ...  אל הספר