מכיוון שרשב״י אינו הולך אחר ר׳ עקיבא ׳עד מוות׳ , יש לשער שהוא נפטר בדרך כלשהי מן המורשת המרטירית של רבו . להבהרת העניין , ראוי לעקוב אחר היווצרותה של מורשת זו בקשר הייחודי שבין ר׳ עקיבא לבין שני חכמים הידועים כמוריו העיקריים : ר׳ אליעזר ונחום איש גם זו . לגבי ר׳ אליעזר , ניתן להצביע על שתי אפיזודות התורמות לעיצוב הדגם המרטירי במסורת חז״ל . ראשית , האירוע שבו ר׳ עקיבא , המבקר אותו לפני מותו , משבח בפניו את חוויית הסבל על פי הרעיון ׳החדשני׳ של ׳חביבין ייסורין׳ . מאחר שבאותה שעה ר׳ אליעזר מבשר לו ולחבריו על מותם העתידי כהרוגי מלכות , דומה כי התודעה המרטירית – עם הערך החריג שהיא מעניקה לסבל – צומחת איכשהו מן השיח שבין שני החכמים . ואכן , יש עוד אירוע שבמרכזו שיחה בין השניים המעלה את שאלת המרטיר . הכוונה לאירוע שבו ר׳ אליעזר , אחרי שנתפס למינות , כינוי נפוץ לנצרות , מפייס בדיבור דו משמעי את ההגמון שהעמידו למשפט . הוא משתחרר אז בהוראת ההגמון – ׳דימוס , פטור אתה׳ – אך למרות זאת הוא חש צער רב על מה שקרה , עד שבעזרת ר׳ עקיבא 178 משנה ראש השנה א , ו ; ירושלמי ראש השנה א , ה , נז / ב . 179 משנה ...
אל הספר