לרעיון החנינה כמעבר מן הדין אל החסד נועד בסיפורו של רשב״י תפקיד ראשון במעלה . הוא שמגשר בין יציאתו לעולם אחרי תקופה של שמד לבין הליכתו למרחץ , אירוע שיש בו גם היבט של חנינה , כפירושו של ר׳ יוחנן – יהו חנן – ל׳ויחן את פני העיר׳ : ׳תיקן להם מרחצאות׳ . כמו כן בולט רעיון החנינה בעיתוי יציאתו מן המערה . עם מות הקיסר מתבטלת הגזרה שאיימה עליו , והוא יוצא לחופשי בהתאם לאלגוריית הצייד והציפור הנמלטת מפניו : ראה צייד אחד עומד וצד ציפורים , וכשהיה שומע בת קול אומרת מן השמים : דימוס [ זכאי , פטור , חופשי ] , היתה נמלטת , וכשהיתה אומרת : ספיקולא [ גזר דין מוות ] , היתה נלכדת . אמר : ציפור מבלעדי שמים אינה נלכדת , נפשו של אדם על אחת כמה וכמה . יצא ומצא שהדברים נרגעו ונתבטלה הגזירה . זוג הציפורים שאחת מהן מתה והשנייה יוצאת לחופשי מזכיר ריטואל המתואר בתורה . הכוונה לטקס היטהרות המצורע אחרי שנרפא ממחלתו ( ויקרא יג – יד ) . כמו רשב״י , המצורע יוצא מהסגרו לאחר רחיצת בשרו במים , כשגם שם מופיעות שתי ציפורים שגורל האחת למות – ׳ושחט את הצפר האחת׳ – וגורל השנייה לחיות – ׳ושלח את הצפר החיה על פני השדה׳ . כלומר...
אל הספר