עדות מפתח לכיוון האנטי קנאי של מחשבת חז״ל היא פרשנותם הרדיקלית למהלך של הפקדת התורה בידי העולם של מטה . בעוד שדחיית התורה האידאלית משמים מוצאת ביטוי אמיץ בפרשת נידויו של ר׳ אליעזר , ישנו גם סיפור מקראי המורה לפי האגדה על שבר בקבלת הנורמה מגבוה : זהו סיפור חטא העגל ושבירת הלוחות . במסה על הנבואה , י׳ מופס מראה שהנביא אינו משמש רק כלי להפצת דבר האל . הוא גם מתעמת אתו , אפילו עד כדי התרסה , כשבדרך זו האל צפוי להיחלץ כביכול מן הדחפים הקנאיים שבו . כך , בפרשת העגל , וביתר שאת במדרשים עליה , עיקר הדרמה מתמקד בתהליך התגברותו של האל על קנאתו , כשבתהליך זה נועד לנביא תפקיד מרכזי . דומה שרק בעזרתו עולה בידי האל להתנער מן הדרישה הקנאית , הנגזרת מהבנת החוק כצו אבסולוטי , להשמיד את העם החוטא . ואולם , בביטול הבנה זו של החוק , התורה כמו מופקדת בידי האדם על פי העיקרון המבטיח את ניצחון החכמים על ר׳ אליעזר , ׳לא בשמים היא׳ . לכך רומז המאמר הנועז של ריש לקיש : פעמים שביטולה של תורה , זהו ייסודה , דכת׳ ׳אשר שברת׳ ( שמות לד , א ) , אמר לו הקב״ה : יישר כחך ששיברת . דרך שבירת הלוחות מודגש כאן האישור האלוהי ...
אל הספר