החזרה לחיים

בטיפולוגיה המשיחית על פי חז״ל עמדנו עד כה על האפיון הבא : מצד יוסף , הדרישה למימוש מידי , ואילו מצד יהודה , תהליך מתמשך שעיקרו החלפת האחד בידי האחר . עם זאת , תבנית זו אינה חד משמעית , ובמפנה דיאלקטי ניתן להציגה בכיוון ההפוך . לאור כישלונו של הגיבור היוספי , ניתן לומר שהוא מת בלי שיזכה לראות במימוש ההבטחה . לא כך הגיבור היהודאי החווה – גם אם ההבטחה נשארת עבורו בגדר אידאל – סוג מסוים של מימוש . הוא מתנסה בו כשבניגוד לקיבוע היוספי במוות הוא קם מאבלו ונפתח שוב לחיים . ההתמקדות היוספית ביחיד פירושה התייחסות מקובעת למת ההופכת את האבל עליו לאין סופי . מאבל כזה אין תקומה , כי אין נכונות שיימצא למת ׳גואל׳ במנגנון דינמי של חידוש החיים . לכן מה שנחווה מזווית יהודאית כמימוש משיחי , נותר מעבר להישג ידה של הדמות היוספית . לבית לחם , מקום ההולדה המשיחית , אין רחל מגיעה , ודומה כי הדבר מעמיד את כל הגורל היוספי בצל אבדן ללא נחמה ( יעקב הממאן להתנחם על בנו , רחל הממאנת ׳להנחם על בניה כי איננו׳ [ ירמיה לא , יד ]) . לעומת זאת , כפי שעולה מתסריט חוזר ונשנה , האפוס היהודאי בנוי כולו על נרטיב של קימה או תקו...  אל הספר