היחיד בצל הנידוי

ההיקש בין הנצרות לדגם היוספי ביהדות מעלה תהייה רצינית במישור הרעיוני . מקורה בתפיסה המקובלת של הנצרות כדת של חסד . האם ישו , לצד היותו בן יוסף , אינו בראש ובראשונה יורשו של החסד הדוידי ? האם משמעות הנסים שהוא מבצע תוך חילול השבת אינה להתיר את האיסור בשם החסד , היתר הנלמד אף הוא מדוד , כשאכילתו מלחם הקודש ( בפרשת כוהני נוב ) נגזרת מצו של פיקוח נפש המחייב את העדפת החיים על פני החוק ? אין ספק שהחסד מהווה ממד דומיננטי באמונה הנוצרית . עם זאת , חשוב לציין שבאופן פרדוקסלי הארכיטיפ הקנאי אינו מבטל את עקרון החסד . כיוון שהקנאי תלוי ישירות בטרנסצנדנטי , ניתן אף לומר שכל קיומו מושתת על חסדי שמים . לכן אפשר שהחסד הנוצרי , יותר משהוא מיוסד על המורשת הדוידית שואב בחשאי מן הארכיטיפ הקנאי . ואכן , דומה שהוא נובע לא מעט מהסבת הדגם של אליהו 51 מליטון מסרדיס , על הפסחא , נט ; טרטוליאנוס , נגד היהודים , י , , 7 – 6 נגד מרקיון א , ; 18 אפרם הסורי , Improperia ( בפנייה ליוסף מתוודים אחיו : ׳אף אחד לא היה רוצח כמונו , מלבד קין , אך גם אף אחד לא היה רחום כמוך , שפני האדון מתגלים בך׳ ) . לקריאה טיפולוגית של ס...  אל הספר