באפריל 1933 כבר הופיעו סימנים ראשונים של אי – שקט בקרב כמה ממנהיגי האוכלוסייה היוונית לנוכח השמועות הרבות על אפשרות הפיכתה של קפריסין לאי – מקלט ליהודי גרמניה וליעד השקעות של יהודים ברכישת מקרקעין . הארכיבישוף של ניקוסיה שלח בראשית אותו חודש מכתב תלונה לנציב העליון בעניין כניסתם של מהגרים יהודים לקפריסין . במכתבו הביע הארכיבישוף חששות מהגירה המונית של יהודים מגרמניה , אשר לא רק ישנו את הרכב האוכלוסייה , אלא ינשלו רבים מתושבי האי מנחלתם ומאדמותיהם אם יציעו להם מחירים גבוהים בעבורן . הנציב הודיע לארכיבישוף כי עד כה רכשו היהודים רק עשרות ספורות של דונמים לשם נטיעת פרדסים , ובכלל – רק מעטים מתושבי האי הם " נתיני אנגליה " אמתיים , וכל השאר הם בבחינת " זרים " , לא רק היהודים . אם תתקבל התביעה לאסור רכישות קרקע על – ידי זרים , יפגע הדבר ברוב תושבי קפריסין . הנציב נתן פומבי להחלטה זו , שהופיעה בהרחבה בתקשורת המקומית , ויש להבינה כמובן על רקע היחסים המתוחים בין בריטניה והממשל המקומי לבין אנשי הדת ומעוררי המהומות ב – . 1931 תשובה זו קוממה מצד אחד את תושביו היוונים של האי , שקפריסין היא מולדתם , ...
אל הספר