להיאחז בטרשי קוקליה , התחבטו ראשוני זכרון – יעקב וראש – פינה אם לדבוק בסלעי הכרמל והגליל או לנטוש אותם . ההבדל הגדול היה שבעוד שהראשונים נמצאו מבודדים בקצה הדרומי – מערבי של האי , רק מעט יותר ממאה נפשות בקרב אוכלוסייה זרה ולא–מוכרת , תלויים בכספיה של קרן פילנתרופית נוצרית שמנהלת אותם מרחוק וביד קשה למדי , נהנו מייסדי המושבות בארץ מקרבה למרכזים עירוניים עם אוכלוסייה יהודית , ובעיקר מפּרישׂת חסותו של הברון רוטשילד עליהם כבר בסתיו . 1883 תנאי ההתיישבות , מוכנותם של המתיישבים והכשרתם לעבודה חקלאית באדמת טרשים לא היו שונים בהרבה מאלה של מתיישבי קפריסין , וגם מנהיגותם הייתה דומה באיכותה . יתר על כן , יחסה של הממשלה בארץ – ישראל למתיישבים היה אף שלילי מזה שהפגין ממשל קפריסין כלפי המתיישבים היהודים באי . אולם הריחוק , הבדידות , החשד כלפי נותני החסות והיעדר ההכרה כי זו אכן ארץ – היעד הם שעמדו לרועץ למתיישבי קוקליה . הרעיון למקם יישוב יהודי בקפריסין כתחליף ארעי , עד שישתררו תנאים נאותים בארץ – ישראל , נראה נכון והגיוני בעת ההיא . הקרבה של ראשי " החברה " , ובעיקר של אנשי ה " מנשן האוס " , אל ליבת...
אל הספר