בלינט פותח את הפרק הזה בהרבה התלבטויות . הוא מדגיש שכל הנאמר בספר , הינו על דעת הרופאים , שהציגו את המקרים , ועל דעת הסמינר כולו . " תפקיד השליחות" ( Apostolic Function ) מורכב מהביטויים של הדרכים האישיות בהן הרופא מטפל בחולים שלו , או במילים אחרות , האישיות שלו . הוא עצמו , בדרך כלל , אינו מודע לדרך ההתייחסות שלו ולסגנון הטיפול שלו . אין זה מפתיע שלרוב הרופא הוא האחרון שמודע להתנהגויות המוזרות והמיוחדות שלו , ובוודאי האחרון שמקבלן ברצון כשהן מוצגות בפניו כעובדה מוגמרת ; בעת הדיונים קורה לעתים שהרופא עצמו אינו משתכנע בדפוסי התנהגותו , הבלתי מודעת , עם חוליו , אשר חבריו בסמינר ראו , בעוד שהוא עצמו אינו מודע לה . " תפקיד השליחות " מתבסס ראשית על התפיסה של הרופא , לגבי כיצד צריך החולה להתנהג בשעה שהוא סובל ממחלה . שנית , הרופא מרגיש שמוטלת עליו המשימה לשכנע את החולים " הלא מאמינים " לקבל את " אמונתו " . מכאן נגזר השם " שליחות " . קל לראות את " תפקיד השליחות " במקרים מעורבים , שלהם היבטים רפואיים והיבטים מוסריים . אחד הרופאים סיפר , למשל , על בחורה צעירה שבאה אליו לבושה באופן מגונדר וביקשה...
אל הספר