תשומת לב רבה מופנית אל דירקטוריונים בעת משבר בחברה , דוגמת מעבר החברה מרווח להפסד או ניסיון להשתלטות עוינת . לעיתים קרובות מדי נראה כי אין הדירקטורים עושים דבר כדי למנוע את המשבר , למרות חובתם . לדוגמה , בתחילת שנות ה – 09 של המאה ה – 02 היה בארצות הברית גל של חילופי מנכ " לים בעקבות תיפקודן הלקוי של חברות ותוצאותיהן הגרועות . העיתונות האמריקאית שיבחה את הדירקטוריונים על צעדיהם , ואף הכתירה זאת כפריצת דרך ב " אקטיביזם הדירקטוריוני " . אולם , המלומדים מונק ומינו סבורים , כי הצעדים היו מעטים מדי ומאוחרים מדי . ההסבר שלהם נשען גם על נימוקים פסיכולוגיים אנוכיים של הדירקטורים עצמם . נימוק אחד הוא תרבות ההתנהגות בחדר הדירקטוריון . הכוונה היא לפסיכולוגיית ההשתייכות לדירקטוריון , ומשמעות השפעתה של האווירה החברית , המונעת מהדירקטורים לצאת נגד הדעה השלטת . תרבות זו היא מקור ההאשמה המוטחת בדירקטוריונים כי הם " מועדון החבר ' ה " . נימוק שני הוא , כי החשש מפני הבעת דעות הפוכות נובע גם מאיום בפיטוריהם או באי – מינויים מחדש לכהונה נוספת . מאחר שהדירקטורים מקבלים עבור שירותם שכר נאה , הפסקת הכהונה עלו...
אל הספר