הכמיהה המשיחית הייתה אחד המאפיינים המרכזיים בקיומו של עם ישראל בגלות . היו , כמו הרמב " ם , שראו בכך אמונה מחייבת , שאין לה השלכות מעשיות עכשוויות ; יתר על כן , הרמב "ם ומלומדים אחרים שללו בתוקף התעסקות יתרה בחישובי הקץ , בזיהוי דמותו של המשיח המקווה ובציפייה אקטיבית לביאת המשיח . רבים אחרים , כמו אברבנאל , עסקו בכך בהתלהבות אקסטטית ממש , בייחוד בתקופות של משבר לאומי , כמו הגירושים מספרד ומפורטוגל - זאת למרות מודעותם לאיסורים בנידון ולסכנות הכרוכות בכך . מלומדים אלה ראו בגאולה תופעה נסית העומדת להתרחש בעתיד הקרוב . המעטים שנטו אחר תפיסת עולם רציונליסטית , והתקשו להתמודד עם תופעת הנהייה אחר הנס , הציעו הסברים טבעיים לרעיון הגאולה , כך שזו תוכל להשתלב בתהליכים היסטוריים קיימים . באיגרתו הנודעת על האסטרולוגיה טען הרמב " ם שחורבן הבית נגרם לא בעטיים של חטאי עם ישראל באופן כללי , אלא מן הסיבה הספציפית שבמקום לעסוק באופן פעיל במלחמה ובכיבוש ארצות , הם התעסקו בחישובים אסטרולוגיים מפוקפקים , ייחסו לכוכבים את קביעת גורלם ( דטרמיניזם אסטרולוגי ) , ולכן גילו התנהגות פסיבית - והתוצאה הייתה חורבן :...
אל הספר