ההנחה הנכונה בפני עצמה , שההתגלות לפי היהדות ( והאסלאם ) - ושלא כמו בנצרות - הייתה במהותה התגלות של חוק כולל , המקיף והמכיל את כל רכיבי הקיום האנושי , הביאה בזמנו את ליאו שטראוס אל מסקנתו מרחיקת הלכת שהפילוסופיה היהודית בימי הביניים הייתה במהותה פילוסופיה של החוק , ולכן גם בהכרח פילוסופיה מדינית לכל דבר . שטראוס פיתח תאוריה זו בחיבורו המוקדם פילוסופיה וחוק ( , ( Philosophie und Gesetz , Berlin 1935 שחלקו הראשון יוחד לפולמוס מקיף עם חיבורו הגדול של יצחק ( יוליוס ) גוטמן , הפילוסופיה של היהדות ( Die , ( Philosophie des Judentums שפורסם שנתיים לפני כן . ביקורתו של שטראוס על גוטמן מתמקדת במונח ההתגלות , משמעותו ומעמדו בפילוסופיה היהודית בימי הביניים . הוא אמנם מסכים עם גוטמן שהיצירה הגדולה של הפילוסופיה הימי – ביניימית היא הפילוסופיה של הדת , אך הוא חולק עליו בחריפות בשאלת תכניה המיוחדים של הפילוסופיה הזאת . שטראוס ביקר את גוטמן על שהתבונן בפילוסופיה היהודית הימי – ביניימית מנקודת המבט של הפילוסופיה היהודית החדשה , שאליה חדרו לדעתו רכיבים נוצריים מובהקים . לשיטתו של שטראוס , מאחר שהדת שאתה...
אל הספר