לפי טענה זו , אמנם אין להכחיש את עצם קיומה של הגות מדינית יהודית , אבל עיקר התפתחותה בעת החדשה ומידת העניין של המלומדים היהודים בימי הביניים בנושא הייתה שולית , כפי שטען זאב לוי : הנושאים הראשיים של הפילוסופיה היהודית בימי הביניים היו תורת האלוהות , דהיינו הבעיות של מציאות האל , מהותו ותאריו , תורת המידות , בעיקר כל הכרוך במילוי המצוות , " חובות הלבבות " וכדומה , ותורת ההכרה , ובה בראש ובראשונה הסוגיה הנכבדה של תבונה מול התגלות . [ ... ] גם בעת החדשה המשיכה המחשבה היהודית לדון בכל הבעיות הללו , אבל נוספו עליהן שני ענפים פילוסופיים , שלא עוררו לפני כן התעניינות מיוחדת מצד ההוגים - תורת המדינה ופילוסופיית ההיסטוריה . המשמעות המדינית של משנת הרמב " ם , שחוקרים מודרניים אחדים עמדו או רמזו עליה [ ... ] הייתה שולית , ואין בכלל להשוותה עם המקום החשוב , שתופסות בעיות מדיניות בפילוסופיה של שפינוזה ומנדלסון , למשל . ממש כמו הטענה שאין בנמצא פילוסופיה מדינית יהודית , כך טענה זו , שהדיון בנושא זה בפילוסופיה היהודית בימי הביניים היה שולי , מבטאת דרך התבוננות מודרנית על ההגות הימי–ביניימית , התבוננו...
אל הספר