בפרק זה ננסה להתחקות אחר חווייתו של המתפלל על פי שלושה סוגים שונים של שינויים המתחוללים במצבו . הראשון הוא בגדר מהפך של ממש : באמונתו הבלתי ניתנת לערעור הוא חווה את המצב הרצוי והמבוקש – כאילו זהו מצבו בפועל , וכאילו זוהי המציאות לאמתה בהווה . בשני חווה המתפלל תהליך של מעבר , ממצב של פקפוק ואולי אף משבר באמונתו – להתחזקות עד כדי ביטחון בניצחונו . עם הסוג השלישי נמנות עוצמות שונות של מעברים מן הייאוש אל התקווה . בחלק מן המזמורים הללו משתקפת תקווה שהיא חזקה עד כדי כך , שנעימת הייאוש מפנה את מקומה לנעימת שבח והודיה . אך גם כאשר משתלטת הנעימה החיובית על מזמורים כאלה , בכל זאת ברובם הגדול מסתבר כי המצב האמתי שאותו חווה העותר , עודנו מצב של מצוקה . בכל המזמורים הללו אפשר להבחין במרכיבים קבועים , המעידים על חוקיותו הנוקשה של הז ' אנר . ועם זאת – בכל מזמור ומזמור מתגלה הפריצה שפורץ המשורר מן המסגרת התבניתית וממטבעות לשון מקובלות , ומשתקפת חתירתו לביטוייה של חוויה חד › פעמית וייחודית .
אל הספר