פרק שלישי: גבריות, טרגדיה ומדינת הלאום

מהירים בין החיים ובין הדוממים — השד של האם המתה מול התינוק הבריא היונק ממנו בקישינוב , או במינכן , שניות הצילום המעטות בין תמונות הספורטאים הישראלים המפוחדים המצטופפים יחד בטנדר ובין תמונותיהם של אותם ספורטאים עצמם , ירויים ומרוטשים , באותו הרכב עצמו . אלה הן התמונות שאבנר עד להן בתחילת הסרט , ולאחר מכן הן מוסיפות לרדוף אותו לאורך הסרט , ממש עד סופו , כשהוא נעשה — לאחר שהשלים את משימתו בהצלחה — מריר ופרנואידי ; לבסוף הוא מנתק את עצמו מהקהילה הלאומית שלמענה נלחם . " מינכן " חושף באופן מודע את מפל הדימויים בעבר ובהווה של השפלה יהודית בדמיון הישראלי . חשיפה זו — המגולמת דרך ייצוג מוגזם של אבנר בתור כלי משחק בידי אביו ואמו ) האב גיבור מלחמה והאם ניצולת שואה ( , דרך מעגל הגנרלים הזקנים והערמומיים המפעילים אותו ודרך גולדה מאיר הלאה והממולחת — מגלה את מה שעומד באמת מאחורי " הגורל " של אבנר ומאחורי הסטטוס הטרגי שלו ומערערת עליהם כבר מתחילת הסרט . ועוד : " מינכן " חושף במכוון את האלימות שבטרגדיה . בתחילתו של הסרט נראה אבנר כעוד " אורי " — יפה תואר , מגומגם , מי שזהותו חורצת את גורלו — אך האלימו...  אל הספר
מוסד ביאליק