ההומניטרי והפוליטי: הכלאה וטיהור

כפי שראינו , העדות נחשבת מזה זמן לנקודת מפנה בהיסטוריה של ההומניטריזם המודרני , אך על פי רוב לא מהסיבות הנכונות . אף שהעדות אתגרה מוסכמות ותיקות בנוגע לדיסקרטיות שצריכה כביכול לאפיין את מאמצי הסיוע לנפגעי אסון ומלחמה , השלכותיה היו רחבות ודרמטיות יותר ונגעו ליסודות היוזמה ההומניטרית המודרנית בכללותה . בכך שהייתה חלק מהמשחק הפוליטי שממנו ביקשה להבחין את עצמה , העדות הפרידה וחיברה בו בזמן בין העניין המוסרי לבין העניין הפוליטי . בכך היא הפכה על ראשה את מה שברונו לאטור כינה בהקשר אחר " החוקה המודרנית " של ההומניטריזם . כפי שכבר נרמז בפרק השני , לאטור השתמש במטאפורה של החוקה על מנת לאפיין את המודרניות כפרויקט המבוסס על קוד דיפרנציאלי ייחודי , שהקצה מעמד אונטולוגי ברור ומובחן לישויות כמו טבע , חברה , המדעי והפוליטי , ובכך הסדיר וקיבע את הפרדת הרשויות בעיניהם . הוא איתר את המפתח לפריצת הדרך של המודרנה בשילוב בין שני מערכים מנוגדים של פרקטיקות שבה בעת נשמרו במובחנותם : היצירה של יצירי כלאיים , קרי ישויות חדשות - חיידקים , לוויינים , גנים , אנרגיה גרעינית - שהתאפשרה בזכות שידוך בין טבע לחברה , ...  אל הספר