כאשר בעל החוב הוא תושב ( פסוקים לה - לח ) ועדיין אין בידו לשלם את חובו ואין הוא יכול לכלכל את עצמו ואת משפחתו , הוא וילדיו עוברים לבית המלווה ( פסוקים מא , נד ) . ואף על פי שמעכשיו אין הוא נהנה מפרי אדמתו ששועבדה , מעמדו אינו כשל עבד . הוא מוגדר " תושב שכיר " : הוא מקבל שכר , וכל השכר מועבר לתשלום החוב . ואולם אנשים שאינם מבני ישראל יכולים להיות לעבדים . העבדות היתה נפוצה בעולם העתיק וגם בישראל . " המקור הבסיסי לעבדים היה בעל החוב , יליד המקום , שלא פרע את חובו . החוק המסופוטמי ( חוקי חמורבי סעיפים ; 119 - 113 חוקי אשור , סעיף ; A 48 מלול , עמ ' 205 - 204 , 134 - 133 ) הכיר בזכותו של המלווה לקחת את הלווה שלא שילם את חובו ולהכריח אותו לבצע עבודת כפייה " ( מנדלסון , עבדות ב ) . " כדי למנוע את היותו שלו לעבד , מסר בעל החוב בידי המלווה את עבדו , את פילגשו , את אשתו ואת ילדיו כעירבון . להלכה הם היו עבדים כל עוד לא שולם החוב , אך למעשה , אם לא נפדו , הם נשארו רכושו של המלווה לכל ימי חייהם " ( מנדלסון , עבדות א , עמ ' . ( 14 , 7 מתוך " שנים עשר הלוחות " הרומיים מהמאה החמישית לפסה " נ אנחנו למ...
אל הספר