השבת היא היום היחיד שעשרת הדיברות מצווים עליו ( שמות כ , ח - יא ) והיחיד שמעוגן בבריאת העולם . השבת נזכרת בכל המקורות ובכל סוגי המקורות המקראיים : בנבואה ( ישעיה נו , ב - ו ) , בהיסטוריה ( מלכים ב יא , ה - ט ; נחמיה יג , ט - כב ) , בשירה ( תהלים צב , א ; איכה ב , ו ) בסיפורת ( מלכים ב ד , כג ) וכן בפרקי החוקים ( שמות כג , יב ; נחמיה י , לב-לד ) . השבת בולטת בין כל ימי המועד בזכות אופייה השוויוני : כל העמלים , בלא הבדל מעמד — גם בעלי החיים — נחים בשבת . אין פלא אפוא שאנחנו למדים שבזמן גלות בבל קסם לגויים רעיון מנוחת השבת , ובזכותו קשרו מקצתם את גורלם עם גורל השבים לציון ועלו עמם לארץ ( ישעיה נו , ב - ו ) . כמו כן , בשלהי תקופת בית שני היו קהילות הלניסטיות רבות שאימצו את השבת כיום מנוחה , לפי עדותו של יוסף בן מתתיהו : " אין ולו עיר אחת , יוונית או ברברית , אין ולו מדינה אחת שאליה לא הגיע מנהגנו להימנע מעבודה ביום השביעי " ( נגד אפיון ה , . ( 282
אל הספר