במקרא יש פסוקים רבים על חשש מפני חטא שנעשה בלא ידיעה ( לדוגמה דברים כט , כח ; שמואל א כו , יט ; תהלים יט , יג ; איוב א , ה ) . שוו לנגד עיניכם אדם שעובר עליו סבל נפשי ( ואולי גם גופני ) שהוא אינו מבין את גורמיו . כיוון שאינו יכול לשייך את סבלו לחטא ידוע , הוא מייחס אותו לחטא שחטא נגד האל בלא יודעין , וכך הוא מאשש את האמת הפסיכולוגית שאדם שאינו יודע את הגורם המדויק לסבלו מדמיין את הגרוע ביותר . הפסוקים הנידונים מדברים אל החוטא בשגגה , אל האדם שמכיוון שאין הוא יודע מה החטא שבעטיו בא עליו הסבל הרב , מאמין שפגע באל ומעל בקודש ושהוא " אש ֹ ם אשם לה "' ( יט ) . החוק ( ויקרא ה , יז - יט ) מגיב על תופעה פסיכולוגית ומציע לאדם הסובל דרך לתקן את העוול , וגם , יש לקוות , להקל את סבלו . אחת התרומות המשמעותיות של קורבנות החטאת בישראל היא שאפשר לכפר על כל החטאים שנעשו בשוגג באמצעות קורבן . המשפט האלוהי מביא בחשבון את הכוונה , ותפיסה זו שונה מאוד מהתאולוגיה של המזרח הקדום ושל ישראל הקדום . סביר להניח שלחשש הנזכר היתה משמעות תאולוגית גדולה יותר בקרב עם ישראל מאשר בקרב שכניו . הפוליתאיסט המכיר ברע ככוח ...
אל הספר