אופנהיים ( מסופטמיה , עמ ' 197 - 183 ) תמצת את הדת המסופוטמית כטיפול באל והאכלתו ( על מצרים ראו סונרון , עמ ' (; 90 - 80 כוהני ישראל סילקו כל שמץ של רעיון זה מעבודת הקורבנות . עובדי האלילים נהגו להניח מאכלים ומשקאות על שולחנות אליהם , אך המחוקקים הכוהניים אסרו על עריכת טקסים הקשורים באוכל במקדש עצמו . את כל הקורבנות היה צריך להקריב על המזבח החיצוני שבחצר הפתוחה ( איור , ( 2 לעיני כל המאמינים , רחוק מהאוהל שהוא משכן האלוהים . בייחוד אוסר המקרא על הקרבת העולה ( בשר ) , הסולת ( לחם ) ומיני משקה על המזבח שבתוך המשכן ( שמות ל , ט ) . יתר על כן , את הלבונה , שהיא תבלין המוקרב עם חלות הלחם , אין שמים על הלחם כפי שנעשה במנחות הסולת האחרות ( ויקרא ב , א , טו ; ו , ח ) , אלא מבדילים אותה מהלחם כדי שהכוהנים יוכלו לאכול את הלחם כולו ( שם כד , ט ) . כל המאכלות המובאים כקורבנות מורחקים לעיני כול מתוך האוהל שהוא משכנו של האל , כדי להבהיר שאלוהים אינו אוכל את האוכל ( ראו תהלים נ , יב - יג ) . כללי העבודה במשכן מבדילים את מסורת ישראל מהמסורות האליליות . כל כולה של הקרבת הקורבנות במשכן , שיחזקאל קויפמן ...
אל הספר