ספר ויקרא נפתח בתיאור הקורבנות שעל בני ישראל להביא למקדש . לכאורה אין דבר רחוק יותר מחיינו המודרניים מאשר הקרבת בעלי חיים , אולם מאחורי חוקי הקורבנות עומד מתווה עמוק ליצירה של תחושת שייכות רוחנית . בהקריבם קורבן הרגישו בני האדם שיש להם תקשורת ישירה עם האל ; מראה העשן שהיתמר השמימה היה יכול להיראות כהופעה מוחשית של התפילה האישית ושל השאיפות האישיות העולות אל האלוהים . בפיקוחם של הכוהנים היה יכול כל אדם להקריב קורבן , וכך העניקו חוקי הקורבנות לעם ישראל תחושה של שליטה כלשהי בחייהם הרוחניים . עצם הזמנתם של בני האדם הפשוטים אל תוך המקדש כדי להקריב קורבנות היה בה משום הזמנה אישית מהאל לבקר אותו במעונו הארצי . הקרבת הקורבנות היא מעין אמצעי ל " איש ישראל " להגיע לאלוהים , ושיטה זו נותנת מענה לצרכים פסיכולוגיים , רגשיים ודתיים עמוקים . ואכן , זו משמעות המילה " קורבן" שמקורה בשורש קר " ב : הקורבן הוא סוג של מנחה המסייע לנו לגשת אל האל . מהותה של הקרבת הקורבן היא ההעברה של רכוש מתחום החולין אל הקודש ( השוו לאנגלית , sacrifice מלטינית , sacro שפירושה " לעשות לקדוש " ) , העברה שהופכת רכוש זה למתנה ...
אל הספר