במציאות זו החלו צצות שאלות קשות בנושא העבודה . העבודה השכירה בתנועה הקיבוצית נתפסה בחומרה רבה , אך את האבסורד שבמניעת התפתחות כלכלית מקיבוץ המשווע לכך , קשה היה לקבל עוד יותר . הבעייתיות של עצם השימוש בעבודה שכירה נבעה משני גורמים - ערכי ומעשי . מבחינה ערכית נגדה העסקת עובדים שכירים את רעיון העבודה העצמית שהוא מיסודותיה של התנועה הקיבוצית , ונוצר מצב לא נוח במציאות שבה הקיבוצים הם " נותני עבודה " , בעלים ומנהלים של מפעלים המעסיקים עשרות ואף מאות עובדים שכירים . התעוררה גם בעיית " הערך העודף " הנשאר בתוך המפעלים , אשר בעליהם , שחונכו ברוח מרקסיסטית , אינם מרגישים בנוח בהחזקתו ( אך מצד שני , הוא חיוני להמשך קיומו של המפעל , ומכאן - מקום לקונפליקטים ) . במישור המעשי , גרמה העבודה השכירה בעצם קיומה לירידת ניצול כוח האדם בתוך הקיבוץ . כל בעיה יכולה הייתה להיפתר על ידי הכנסת עובד שכיר נוסף , ולסכל את קליטת חברי הקיבוץ בעבודה . במועצת הקיבוץ המאוחד בגבעת חיים , בסוף דצמבר , 1941 נקבע כי ינוהל תכנון עבודה מרכזי בקיבוץ המאוחד , כאשר כל קיבוץ שיבטיח לעצמו את מספר העובדים הדרוש למשקו , יצטרך להיע...
אל הספר