ג. הזיכרון הקולקטיבי של הקיבוץ המאוחד — זיכרון גברי או סיפור של מיעוט?

אני מבקשת לטעון כי סיפור העבר של התנועה היה גברי במהותו והיה בו אך מעט מקום לשתיקות , לתמיהות ולמעומעם , שהם מאפייני ה ' שיח הנשי ' . כך נוצר זיכרון קולקטיבי שיש בו תכונות מנוגדות . בציר אחד התפתח סיפורו של מיעוט הרואה את עצמו כשליח ההולך לפני המחנה גם אם המחנה לא נע בעקבותיו . בציר האחר ניכרים אותות ברורים של ' שיח גברי ' שאחד מרכיביו הבולטים הוא הדומיננטיות . הנרטיב שמייצר המיעוט מכונה לעתים גם ' השיח האחר ' . זהו השיח המודחק , השולי , אולי החלופי , אך הוא אינו הטקסט הרשמי והדומיננטי . לשפתו קודים לשוניים , ארגוניים והתנהגותיים ומערכת ייחוס ייחודית לסיפר של קבוצות אחרות , ובה גם לטקסט הרשמי . לשפה זו מאפיינים נשיים , חתרניים ומפרקים העומדים בניגוד לשפה הגברית , המאותרת כערוץ הראשי . לשפה הנשית מיוחסות תכונות אופייניות כגון עמימות , אלסטיות וגמישות , עירוב תחומים ומושגים הנובעים ומאפשרים את שתי התכונות הראשונות ועוד . אלה יוצרים פרשנות מטפורית נבדלת , המגדילה את מרחב השיח הייחודי . אותם כללים יחולו גם על הזיכרון הקולקטיבי המיוצר באמצעות השפה . סיפור העבר האחר יאפשר את קיומם של ערוצים ...  אל הספר
יד טבנקין -  המרכז המחקרי, רעיוני, תיעודי ומוזיאלי של התנועה הקיבוצית

מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב