הציווי ' זכור ' הוא ' מושג ערך ' , יסוד מכונן בתרבות היהודית . מצוות הזיכרון היא קולקטיבית ואישית . תרבות הזיכרון היא קהילתית וגם פרטית והיא נעה לאורך השנה ובמשך חיי האדם . כל יהודי מצווה לזכור את סיפור יציאת מצרים ' כאילו הוא יצא ממצרים ' . בכל חג ומועד יש פעולה של היזכרות בעבר הקולקטיבי ובעת השותפות וההשתתפות בטקס , חוזר הביטוי ' לזכר ' . ירושלמי דן במרכזיות הזיכרון בפרופיל החברה היהודית . ירושלמי סרטט את מהלך היטמעותם של הכתבים ההיסטוריים , שנכתבו בתקופה המקראית , לתוך המסגרות הדתיות והפולחניות . בהמשך , בתקופת הגלות , הפכו הפולחן הדתי וההלכה היהודית למסגרת קהילתית נטולת טריטוריה . בתקופה זו נפסק תהליך כתיבת ההיסטוריה שכן ממילא נראה היה שלב זה כשלב ביניים עד לשיבה המחודשת לציון . זיכרון העבר הרחוק הוא שעמד במרכז ואילו זיכרון ההווה נדחק . באותו תהליך התרחשה ' דחיסת זיכרון ' שבאמצעותו נשזרו לתאריך סמלי אחד אירועים ממקומות ומזמנים שונים . זיכרון העבר , אליבא דירושלמי , עוצב בזמן מיתולוגי ובמונחים דתיים . כך חורבן בית ראשון ושני נתקבעו בלוח השנה באותו תאריך , אסונות ומרידות נזכרו בתאריך...
אל הספר