בפרק זה אביא בהינף קולמוס ובכתיבה חריגה ( ובמיעוט הערות שוליים ) שורה של הוגים וחוקרים , בני ברית ושאינם בני ברית , ששמם כבר הוזכר במהלך החיבור ( במה שנכתב עד כה ובמה שייכתב בפרקים הבאים , וכל אחד יימצא במקומו בהרחבה ) . הם טוענים , כל אחד בלשונו ובסגנונו , את הרעיון , כי הדת היהודית היא דת מרדנית במובן של רדיפת החירות כערך ; ובמובן של הסתייגות מממסד מושחת ומהיררכיה דתית או חברתית שאינה ראויה ; ובמובן של הסתייגות מקיבעון מחשבתי בכלל . יהיו דברים אלה גם בבחינת סיכום בדרך אחרת של החיבור . . 1 א ' אלט ( 1956 - 1883 ) המרד של ישראל בתנ " ך הוא תופעה חיובית ומובנית בדת המקרא ובעם ישראל פרופ ' אלברכט אלט , מגדולי החוקרים הלא - יהודים של המקרא , בחן את תופעת ה " מרד " נגד המלך וראה בו תופעה לגיטימית , שבאה לבטא את התנגדות העם , וכתב : " בשני המקרים [ של ' מרד ' אבשלום ( שמ " ב טו ) ומרד שבע בן בכרי ( שמ " ב כ )] נוהגים השבטים במלכות ישראל מתוך הכרה , שחובתם לנאמנות ולמשמעת כלפי המלך פוקעת , שעה שמתברר כי אין הוא מקיים עוד את השררה ברוח התפקיד שהוטל עליו " . יתרה מזו : מרידות אלה , טוען אלט , ...
אל הספר