בשנות השישים , לאחר עשורים של פריחה , קרסה שיטת ההפקה של האולפנים הגדולים של הוליווד הקלאסית . הסיבות לכך מגוונות וכוללות עלייה בצפייה בטלוויזיה על חשבון צפייה בסרטים ופסק דין משנת 1948 נגד האולפנים הגדולים שהגביל את בעלותם האנכית ( על הפקת הסרטים , על הפצתם , ועל חלק מבתי הקולנוע ) ואת יכולתם לכפות על המפיצים לרכוש מראש חבילות שנתיות של סרטים , שאת חלקם לא ראו עדיין , בין היתר כי עדיין לא צולמו . האולפנים אמנם יצרו עתה תכניות טלוויזיה רווחיות , אולם העשייה וההפצה של סרטי הקולנוע הפכו לעסק כלכלי מסוכן שלעתים קרובות הוביל להפסדים כספיים ניכרים . על האולפנים הכושלים כלכלית השתלטו תאגידי ענק , שבראשם אנשי עסקים שלאו דווקא הבינו או התעניינו באופן יוצא דופן בסרטים . אולפני קולומביה , למשל , נרכשו על ידי חברת המשקאות קוקה קולה ולאחר מכן על ידי התאגיד היפני סוני , שידוע במוצרי החשמל שהוא מייצר . את הסרטים יזמו עתה לעתים קרובות סוכנים , מפיקים , או כוכבי קולנוע , שהרכיבו " חבילה" של יוצרים ופנו אל האולפן כדי שיספק להם מימון לסרט בודד ויפיץ אותו . לאולפנים קסם השוק הגדול של דור " הבייבי בומרס" ...
אל הספר