כפי שציינו במבוא , אחת הבעיות העיקריות במעגלי הספק הוא פיזור החום הנוצר ברכיבי המעגל . יצרנים של רכיבים אלקטרוניים מספקים נתונים על יכולת פיזור החום של הרכיבים שהם מייצרים , ועל תחום הטמפרטורות שבהן אפשר להפעיל אותם . במעגלי הספק שההספקים שלהם גבוהים מאוד , וגם ברכיבים שפועלים בנצילות גבוהה , נוצר חום רב . לכן , תכנון נכון של מעגל הספק כולל , בין השאר , גם תכנון של מפזרי חום ( או גופי קירור , ( וכן תכנון המיקום של גופי הקירור . ניתן לפזר את החום הנוצר ברכיבים אלקטרוניים על-ידי הצמדתם אל גופי קירור הבנויים ממתכות המוליכות חום היטב ( פיזור חום פאסיבי . ( כאשר נדרש פיזור חום גבוה עוד יותר , ניתן להשתמש בפיזור חום אקטיבי באמצעות מאווררים . במערכות הספק " כבדות " משתמשים במערכת קירור המבוססת על זרימת מים , או שמן , סביב הרכיב האלקטרוני . בעיית פיזור חום קיימת גם במעגלים שאינם נחשבים כמעגלי הספק , למשל במחשבים . במחשבים נהוג להתקין , על גבי המעבד , גוף קירור ומאורר . בנוסף מותקנים במחשב , בדרך כלל , מאורר אחד או יותר . נכיר עתה את המאפיינים הטרמיים המופיעים , בדרך כלל , בדפי היצרן של רכיבים ...
אל הספר