ליחסי סין-אפריקה יש רקע עתיק יומין . עוד לפני אלפי שנים התקיים קשר ימי בין סין למזרח אפריקה , ומעידים על כך ממצאים ארכיאולוגיים שנמצאו בממלכת זימבבווה העתיקה , בחופי מוזמביק ואפילו בטימבוקטו שבמערב אפריקה ( מאלי . ( ידוע על סחר ער בשנהב , בזהב , בכלים ובעוד מוצרים בימי הביניים , ועל צי של 62 אניות ששלח הקיסר יאנג לו ( Lo-Yang ) במאה החמש עשרה , בראשותו של אדמירל ז'אנג , ( Zheng ) למזרח אפריקה . הסיבות להפסקת הקשר אינן ידועות . הקשר התחדש בין סין הקומוניסטית לאפריקה הבתר קולוניאלית . ניצנים ראשונים ליחסים עם אפריקה בצבצו בוועידה האפרו אסיאנית בבנדונג ( אינדונזיה , , ( 1955 שבה מילאה סין תפקיד חשוב בניסיון לגבש " עולם צבעוני" כנגד " עולם לבן" ( שכלל את ברית המועצות . ( בשנת 1956 כוננה סין יחסים עם מצרים הנאצריסטית ובשלהי שנות החמישים גם עם סודן ועם גינאה . גישתה לאפריקה באותה עת התאפיינה באידאולוגיה מהפכנית , אנטי קולוניאלית , אנטי אימפריאליסטית ואנטי מערבית , ובתמיכה קולנית בתנועות השחרור . ואכן , סין תמכה בתנועת הגרילה האיחוד העממי הקמרוני , ( Union des Population du Cameroun – UPC ) ...
אל הספר