בארצות הברית הדמוקרטית אין מוקד כוח אחד הקובע את מדיניותה באפריקה . דובר רבות על הנשיאים ועל השפעתם . הם אולי מתווים את הקו הכללי , אך אינם מקבלים את ההחלטות היומיומיות . ריבוי הגורמים המשתתפים בקבלת ההחלטות ובקביעת המדיניות מסביר גם מדוע אין מדיניות עקבית , " טהורה , " וראינו חריגות בולטות , לעתים בוטות , הן מן הגישה הגלובליסטית ראל פוליטית והן מן המדיניות הרגיונליסטית אידאליסטית ( מדיניות קלינטון כלפי רואנדה בשנת . ( 1994 יש גם שינויים לאורך זמן הנובעים משינויים רחבים יותר . למשל , בתקופת המלחמה הקרה היו הדרגים הגבוהים ( נשיאים , שרי חוץ ) יותר מעורבים בקבלת החלטות מאשר בתקופה שלאחריה . גם לקבוצות אינטרס לא ממסדיות יש השפעה רבה יותר לאחר המלחמה הקרה . פרט לנשיא ולמזכיר המדינה יש גורמים רבים השותפים לעיצוב המדיניות האפריקנית של ארצות הברית . להלן מוקדי השפעה מרכזיים : בבית הלבן : המועצה לביטחון לאומי , ( National Security Council – NSC ) ועדה לתיאום מדיניות . ( Policy Coordination Committee – PCC ) במשרד החוץ : המשרד האפריקני , ( Bureau of African Affairs ) המשרד לארגונים בין לאומיים...
אל הספר