גם במקרה זה מפעל הקבע ( למשל , סניף , ובשונה מחברה בת ) נחשב חלק מאותו תושב ישראל , ולכן על פי הכללים , הכנסות כאמור שאותו מפעל קבע משלם נחשבות כמופקות בישראל הואיל והמשלם אותן הוא תושב ישראל ( כקבוע בכלל המקור . ( עם זאת , אין כל סיבה מהותית לראות הכנסה זו כמופקת בישראל ( וחיובה במס בישראל בשל כך ) הואיל והיא משולמת מחוץ לארץ לשימושו של ( בדרך כלל בחוץ לארץ ) מפעל הקבע ( הנמצא בחוץ לארץ בדרך כלל . ( לכן קבע המחוקק בסייג לכללי המקור הרגילים כי אף שהמשלם הוא תושב ישראל , אם ההכנסה היא הוצאה של מפעל הקבע של אותו תושב מחוץ לישראל , לא יהיה מקום הפקתה ישראל . כך אם אותו מפעל קבע של התושב הישראלי משלם לתושב חוץ הכנסה מסוג ההכנסות המדוברות ( ובכללן : ריבית , הפרשי הצמדה , דמי ניכיון , תשלום בשל נכס לא מוחשי , ( אין רואים את ההכנסה כמופקת בישראל בידי אותו תושב חוץ אף שהמשלם שלה הוא תושב ישראל .
אל הספר