בהמשך דיוננו נדון בהגדרה הקיימת ונשתמש בפסיקה הרלוונטית להגדרה הקודמת ונראה כי המחוקק יישם בהגדרה החדשה , בעיקר , אך לא רק , עקרונות שנקבעו בפסיקה האמורה . כך אף הפסיקה הישנה יכולה לעזור בפרשנותה של ההגדרה החדשה , וכך אף נקבע בפסיקה . בדיון נעסוק בארבעה פסקי דין מתוך התייחסות להגדרה עד שנת 2002 ( כולל . ( עוד לפני הדיון בפסיקה האמורה אפשר להבחין בנקל כי ההגדרה " הישנה" לא כללה תוכן מהותי כלשהו . ההגדרה השתמשה במונח " יושב" כדי להגדיר " תושבות , " מונח שלא קידם את הדיון המהותי . הגישה המקובלת הייתה כי מקום מושבו של אדם הוא המקום שבו מתנהלים חייו ונמצאים מרב האינטרסים שלו , הוא המקום שבו נמצא " מרכז החיים" של אותו האדם . מקום זה נקבע על פי מקום מגורי משפחתו , מרכז האינטרסים הכלכליים שלו וכדומה . על אף שהיה מדובר בפתרון בהיר יותר מההגדרה שהייתה קיימת , הוא עדיין לא היה ברור דיו . כמו כן , על פי הגדרה זו היה צריך לשכנע את פקיד השומה שההיעדרויות מהארץ הן סבירות כדי שהאדם ימשיך להיחשב תושב ישראל . מההגדרה אפשר ללמוד כי המחוקק הניח שהאדם רוצה להיחשב תושב ישראל . אבל מה אם ההפך הוא הנכון ? ההג...
אל הספר