כמו שפירטנו קודם לכן , עד תום שנת 2002 שיטת המיסוי בישראל שחלה על תושבי ישראל הייתה בעיקרה טריטוריאלית עם הוראות מיוחדות מהשיטה הפרסונלית , ולתושבי חוץ – טריטוריאלית , כלומר , שיטה מעורבת . על פי השיטה האמורה , על בסיס ההוראות הטריטוריאליות , הכנסות חויבו במס בישראל לא רק אם הופקו או נצמחו בה , אלא גם אם רק התקבלו בה . על פי הפסיקה , משמעות המונחים " הופקה" ו"נצמחה" הייתה מיקומו הגאוגרפי של מקור ההכנסה . בהיעדר כללי מקור לקביעת מקום המקור נוצרו בעיות פרשניות , בייחוד בנוגע לפעילות במקומות שונים בעולם ובנוגע לנכסים בלתי מוחשיים שונים . בית המשפט ניסה למלא חלל זה . משנת המס , 2003 עם כניסתו לתוקף של תיקון 132 לפקודה שונתה השיטה החלה על תושבי ישראל לשיטת המיסוי הפרסונלית וירד המסך על השיטה הקודמת על פרשנויותיה , כל עוד מדובר בתושבי ישראל . עדיין הגישה הטריטוריאלית נותרה בעינה בנוגע לתושבי חוץ . בעניין זה נקבעו כללי מקור כדי לא להשאיר את הסוגיה של קביעת מקום המקור בשיטה טריטוריאלית ללא פתרון חקיקתי מסודר ( סעיף 4 א לפקודה . ( כמו כן , החל באותה שנה בוטלה עילת החיוב על בסיס קבלת ההכנסה בישר...
אל הספר