רות בן־ישראל, "דגמים המסבירים הרחקת עובד בגיל מתקדם משוק העבודה", שוויון הזדמנויות ואיסור אפליה בעבודה (האוניברסיטה הפתוחה, תל־אביב, 1998), עמודים 1063-1054

א . דגם הבחירה הבין–זמנית דגם הבחירה הבין–זמנית של העובד ( intertemporal choice ) משמש הסבר ראשון שמכוחו מתרצים את הפרישה . הבחירה הבין–זמנית של העובד לפרוש מהעבודה בהגיעו לגיל הפרישה ( הכפויה או הפרישה המוקדמת מרצון ) משקפת את עדיפויותיו של העובד בקשר לחלוקת הזמן המועדפת על ידו בין עבודה לעיסוקי פנאי . מנקודת מבט זו מסמן גיל הפרישה את נקודת החיתוך הבין–זמנית בין חיי העבודה לבין עיסוקי הפנאי , שנקבעה על פי בחירתו של העובד . במסגרת בחירה זו מייחדים תקופות נפרדות לעבודה ולפנאי . העבודה והפנאי באים בזה אחר זה , ולכל נושא יוחד זמן שונה . על פי הבחירה הבין–זמנית , הפרישה מאפשרת התחלת קריירה של פנאי , המשחררת את העובד מהמתח של חיי העבודה ומאפשרת לו , סוף סוף , לארגן את חייו לפי ראות עיניו . בהתאם לדגם הבחירה הבין–זמנית אפשר , אולי , לראות בפרישה הכפויה פרישה מרצון בהיותה הדרך המועדפת בעיניו של הפרט לחלוקה בין עבודה לבין עיסוקים של פנאי , כאמור , כ"שבת" של החיים . ואולם נראה כי יש לדחות גישה זו . אי–אפשר לראות בפרישה הכפויה משום בחירה חופשית של החלוקה הבין–זמנית בין עבודה לעיסוקי הפנאי . פריש...  אל הספר