כאמור , שתי דרכים שונות להבטחת קיומו של האדם בכבוד אנושי ובכבוד כלכלי נסללו בידי שתיים מזכויות האדם החברתיות : הזכות לעבוד והזכות לביטחון סוציאלי . הזכות לעבוד קדמה לזכות לביטחון סוציאלי והבטיחה שקיומו של האדם יהיה בכבוד אנושי וכלכלי וזה יושג באמצעות ביצוע עבודה וקבלת שכר בתמורה . הזכות לביטחון סוציאלי הייתה רק זכות חלופית , והיא נכנסה לתמונה רק כשהזכות לעבוד לא הגיעה לכדי מימוש . בנסיבות אלה הומרה הזכות לעבוד בזכות לביטחון סוציאלי שהשתקפה בתשלום קצבאות קיום , כגון דמי אבטלה או קצבת הבטחת הכנסה . הבטחת קיומו של האדם בכבוד כלכלי הוגשמה אפוא באמצעות אספקת תחליף שכר או תחליף הכנסה במסגרת מערכת הביטחון הסוציאלי . כל עוד זה היה סדר הקדימויות בין הזכות לעבוד לזכות לביטחון סוציאלי , לא היו השכר או ההכנסה החלופיים ( ששולמו באמצעות מערכת הביטחון הסוציאלי ) תמריץ שלילי המכשיל את אפשרות האדם לשוב לעבודה , משום שלעבודה הייתה חשיבות ערכית כשלעצמה מעבר לתגמול הכספי הנלווה של שכר שהיא הניבה . מבחינה חברתית יוחסה חשיבות מיוחדת למקור ההכנסה . יוקרתו החברתית של האדם הייתה מותנית בעצם שילובו במעגל העבודה...
אל הספר