הבטחת קיומו בכבוד של האדם הושגה רק בהתערבות המשפט . למטרה זו פותחו דיני הביטחון הסוציאלי . הצורך להבטיח את קיומו של האדם בכבוד באמצעות פיתוח דיני הביטחון הסוציאלי מחייב , קודם כול , להבהיר את טיבם של הנימוקים שאפשר להעלות להצדקת ההכרה בתכלית הביטחון הסוציאלי . נציג להלן כמה צידוקים להכרה בתכליתו של הביטחון הסוציאלי , המניחים את התשתית לגישת הפרשנות הרחבה , מאחר שהפרשנות הצרה אינה שנויה במחלוקת . כל אחד מהם גורס שיש להבטיח את קיומו של האדם בכבוד מפני התרחשותם של מצבים ואירועים הנופלים בגדר ההגדרה של סיכון חברתי . עם זה , היקף ההגנה , טיבה ומידת פריסתה המתחייבים מכל אחד מהצידוקים עשויים להשתנות . הצידוקים הם עניין של המדיניות החברתית הקובעת את סדר העדיפויות הלאומי המותנה , בין היתר , באלה : א ) במשאבים הכלכליים של המדינה ; ב ) בתפיסת העולם שעל פיה מעוצבת המדיניות החברתית המותווית ; ג ) בחקיקה ובזכויות האדם החברתיות שזכו להכרה אוניברסלית . במילה , חמשת הצידוקים להכרה בתכליתו של הביטחון הסוציאלי שיוצגו להלן מכתיבים רק כיוון ומגמת התפתחות . הם מבטיחים רק ליבה עקרונית של הגנה על הקיום בכבוד ...
אל הספר