כאן חברו יחדיו ענייני כתיב ושימוש אידיומטי עם קשיי פרשנות . תופעה ידועה היא שכאשר שימוש אחד של מילה , מתוך שימושים רבים שלה , לובש גוון טכני , עשוי שימוש זה להינתק מן המילה היסודית על ידי כך שעדכוני הכתיב יחולו רק בשימוש הרגיל שלה ואילו השימוש החורג יישאר בכתיבו הישן . שימושו המיוחד של מונח זה מוכר היטב הן מן המקורות הספרותיים הן מן המקורות האפיגרפיים . למעשה אין בי רבי , בריבי ושאר הכתיבים אלא ביר רבי = בר רבי = בן רבי . אולם בביטוי פשוט זה חל שימוש אידיומטי , דהיינו פנייה לחכם בן רב בכינוי בי רבי בלבד או הוספת הכינוי הזה בסוף שמו . שימוש זה גרם לרש"י לראות במונח הנדון כינוי על דרך הכבוד לאדם ההוא במשמעות " אדם גדול , " " גדול הדור" וכדומה . הגדרתו של רש"י למונח בריבי , " בן גדולים , " נתקבלה בפשטות . אולם למעשה , בנקיטת שבח כללי לפירוש מונח פשוט זה אותת לנו רש"י שהמובן המדויק אינו נהיר לו , וכך עשה בכמה ביטויי פנייה אידיומטיים , שליליים כחיוביים . דווקא את " בר פחתי" השלילי פירש רש " "י בן גדולים , " והוא נתפרש אף " בנו של תלמיד חכם , " פירוש העשוי להלום את בריבי החיובי יותר מן "בר פ...
אל הספר