דנה פולבר ‘ קנאת איש מרעהו - גם זה הבל ורעות רוח' ( קהלת ד , ד ) אני קוראת את הפרשה הקשה הזאת תוך ויתור מראש על קול ההיגיון והרציונליות . אני לא יכולה להצדיק אותה או להסביר את תרומתה החשובה למוסד המשפחה היהודית ; אני גם לא רוצה להתנצל בשמה ולבטלה באמירה כי במוסכמות חברתיות קדומות עסקינן . אני נמשכת אל לשונה , אל המסרים החבויים בה , אל קולה המושתק של אשה הנלכדת ברשת הנסיבות שנטוותה סביבה . אני מוכרחה לקרוא את הפרשה מתוך הקשבה לקול הזה , הנרמז לי דרך חזרתיות המילים , פתאומיות האסוציאציות , טעמן המריר של התחושות ורחש ההדהודים העולים מן הכתוב . אני קוראת אותה דרך כריות אצבעותיי המרקדות שוב ושוב על פני הפסוקים , מצביעות , מגלות , חוזרות ומשוות את מילות התורה הנחרצות : וידבר ה' אל משה לאמר : דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם : איש איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל ושכב איש אתה שכבת זרע ונעלם מעיני אישה ונסתרה , והיא נטמאה ועד אין בה והוא לא נתפשה . ועבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והוא נטמאה , או עבר עליו רוח קנאה וקנא את אשתו והיא לא נטמאה . והביא האיש את אשתו אל הכהן והביא את קרבנה עליה עשירת האיפה ק...
אל הספר