הצפירה , 13 . 17-3 . 3 . 1903 , 51-55 הצפה 20 . 3 . 1903 , 57 מאכם נורדאו , כתבי מאכס נורדאו , תל אביב , 1969 עמ י . 110-119 כשקראתי את הרומן 'אלטנוילנד' של הרצל גברה בי הדחיפה להביע בקול רם את המחשבות הטובות שהיו לי על ספר זה . הייתי מתעכב ברצון על פרטי הפרטים כדי להראות כיצד ההתלהבות לנושא וכישרון ספרותי נעלה עשויים לחדש את סוג היצירה של האוטופיה , כשלעצמו הוא בלתי מחוור במידת מה , מפוקפק במידת מה ; הגיבורים , נושאי העלילה - כשסמלים מן ההכרח הוא , לפי טבע הדברים , שיהא בהם משהו צללי - הפכו כאן בקסם הכישרון לאפים בלי עצמות ונתמלאו גודש חיים ; הצינה הקרחית של 'מוסר השכל / שאין להפריד בינו לבין האוטופיה , הוחלפה כאן בחמימות פיוטית ; ובכוח משחקו החופשי של הדמיון לובשים הדברים צביון של מציאות מפליאה . " כמוכן הייתי רוצה להבליט איזו עבודה שכלית , רבת מעוף יצירתי ומחושבת ברוב פיכחות כאחת , הושקעה בתיאור פרטיהן של המוסדות שנקבעו בקהילת היהודית , שהוקמה מחדש בארץ האבות - תיאור , שנעשה מתוך מרחק פרספקטיבי . רגש מה של ביישנות שיהא מובן לכל אדם אנין דעת גרם לי להינזר ממעשה זה שהנאתו בצדו . ידועי...
אל הספר